שלב המיון המוקדם למכרזי הענק של המטרו נפתח בהיקף מוערך של כ-65 מיליארד ש"ח, מה שהופך אותו למהלך התשתית הגדול בתולדות המדינה. המיון נועד לבחור קונסורציומים מקומיים ובינלאומיים בעלי ניסיון מוכח במנהור עירוני, בתחנות תת-קרקע ובמערכות בקרה. החברות שיעברו את הסף יוזמנו למכרזי EPC שיחולקו לחבילות כדי לפזר סיכונים ולהגביר תחרות.
הרשת כולה מתפרשת על 24 ערים במטרופולין תל אביב, עם 109 תחנות שירכיבו שלושה קווי מטרו. כל קו מקבל אופי שונה: קו ארוך מצפון לדרום, קו ממזרח למערב וקו טבעתי משלים. תחנות החלפה יאפשרו חיבור מהיר לרכבת ישראל ולרכבת הקלה, מה שיאיץ מעבר בין אמצעי תחבורה ויקטין את התלות ברכב פרטי.
קריטריוני הסף במיון קפדניים: הוכחת ביצוע מנהרות ארוכות תחת אזור צפוף, עמידה בתקני בטיחות אש ואוורור, אינטגרציה בין מערכות סיגנל, חשמל ותקשוב, ויכולת פיננסית לשאת פרויקטים מרובי שנים. חלוקת העבודה לחבילות נפרדות תאפשר מנגנוני בונוס וקנס לכל מקטע, ותמנע הסתמכות על קונסורציום אחד בכל הרשת.
מבחינת עלויות, נת"ע מצפה שהמיון יספק בסיס לתמחור מדויק יותר בהמשך. המטרה היא לשלוט בחריגות באמצעות מנגנוני חוזה מודרניים—Target Price, KPI ביצועיים, ובקרה דיגיטלית שתמדוד התקדמות בזמן אמת. המידע יפורסם לציבור כדי לשמור על אמון ובקרה חיצונית.
השפעות אורבניות כבר מורגשות: רשויות מעדכנות תב"עות סביב תחנות כדי לאפשר בנייה מרקמית, מעורב שימושים ושבילי אופניים. פיתוח מסחרי ומוסדי מתוכנן ליד תחנות מפתח, מתוך הבנה שהנגישות החדשה תיצור מוקדי תעסוקה ומסחר. התכנון משלב גם חניוני חנה וסע ורשת הצללה להולכי רגל כדי לשפר את חוויית הנסיעה משער הבית ועד לפלטפורמה.
המהלך נתפס כהזדמנות להקפיץ את רמת הטכנולוגיה והביצוע בענף התשתיות הישראלי. אם המיון יתבצע בקצב ותוך שקיפות, הוא יסלול את הדרך למכרזים תחרותיים ולשליטה טובה יותר בזמן ובתקציב. במקביל, הציבור יוכל לעקוב אחרי התקדמות החבילות ולדעת היכן מתבצעות חפירות ומתי.