מסמך פנימי שהופץ בחברה המבצעת הסיט את הזרקור לפערי ביצוע אדירים: היעד לפתיחת הקווים ב-2034 הוגדר כלא מציאותי, והערכת הזמנים נדחקת בכעשור. המסמך מנתח כי סך המכרזים והחוזים—בהיקף 67 מיליארד ש"ח—אינו נסגר בקצב הנדרש. חלק מהמקטעים תקועים בשל מחלוקות תוואי בתחנות צפופות, חלק בשל ערעורים רגולטוריים, וחלק מפאת תקציב שטרם אושר.
הדוח מצביע גם על מחסור בכוח אדם: מהנדסי מנהור מנוסים נדירים, צוותי TBM נדרשים גם בפרויקטים בעולם, ויועצי מערכות ביקוש גבוה. כדי לעמוד בלוחות הזמנים יידרשו גיוסי שכר אגרסיביים וייבוא מומחים מחו"ל—צעד שמעלה עלויות ומסכן את התקציב הכולל. בנוסף, קצב פרסום המכרזים נפגע מהליך תכנוני כבד ומהיעדר קדימות בוועדות מקומיות.
בזירה הפוליטית, המסמך מעורר דאגה: ללא האצה מיידית, הציבור עלול לאבד אמון בהיטל מטרו ובהיטל השבחה סביב התחנות. יש חשש שרשויות מקומיות יאטו מתן היתרים אם יחשבו שהפרויקט מתרחק. כדי לשנות מגמה מוצע להקים צוותי תכנון מקוצר עם סמכויות רחבות, לפרק חבילות ענק לכמה חוזים קטנים שיאפשרו כניסת קבלנים נוספים, ולהשתמש בשיתופי PPP כדי לחלק סיכונים עם המגזר הפרטי.
המסמך ממפה תרחישי סיכון כלכליים: כל שנה של דחייה מייקרת את הפרויקט בכמה אחוזים בגלל אינפלציה ועלויות חומרים, ובמקביל גוזלת מהמשק עשרות מיליארדים בשנה בעומסי תנועה. ללא רזרבה תקציבית ומנגנוני בקרה מחייבים, הפער יכול לגדול למאות מיליארדים לאורך חיי המיזם.
המלצות המפתח: לוח זמנים מחייב לכל מקטע, פרסום גאנטים מעודכנים לציבור, ומנגנון בונוסים/קנסות לקבלנים על עמידה בזמנים. נדרש גם שיפור בתקשור עם תושבים—שיתוף מוקדם, מפגשי הסברה וטיפול בהתנגדויות לפני שהן מתרגמות לעתירות שמקפיאות עבודות. המסר המרכזי של המסמך הוא שהמטרו לא יעמוד בזמנים ללא שינוי עומק בתרבות הפרויקט ובניהול הסיכונים.