החברה הממשלתית שמובילה את המטרו בוחנת אפשרות לגייס אג"ח ייעודיות כדי לממן את שלבי החפירה וההצטיידות הראשונים. הרציונל: ההוצאות כבדות כבר בשנים הראשונות, בעוד שהכנסות מהיטלי השבחה, היטל מטרו ואגרות הפעלה יגיעו מאוחר יותר. גיוס חוב יכול לגשר על הפער, אך דורש תשובות לשאלת הערבויות והמח"מ.
משקיעים מוסדיים מגלים עניין אך מצביעים על שלושה סיכונים: לוחות זמנים ארוכים, מורכבות הנדסית והסתמכות על הכנסות עתידיות שתלויות בהחלטות פוליטיות. כדי למשוך ביקוש, נשקלת הצעת ריביות מתומרצות או ערבויות חלקיות של המדינה. דגמים אפשריים כוללים אג"ח צמודות מדד לטווח ארוך, אג"ח בריבית משתנה לפי התקדמות, ואולי שותפות עם מוסדות בינלאומיים שמכירים פרויקטי מטרו דומים.
דגש נוסף הוא התאמת זרם התשלומים להתקדמות הביצוע: מודל שבו תשלומי קופון יעלו עם התקרבות לפרקי הפעלה, או שבו חלק מהריבית ישולם באמצעות מנגנוני בונוס אם אבני דרך מושגות בזמן. כך ניתן לצמצם את תפיסת הסיכון ולהדק את הקשר בין ביצוע למימון.
כלכלנים מזהירים שאם הגיוס יתבצע ללא גיבוי ממשלתי, עלויות המימון עלולות לעלות ולכרסם בתקציב. מנגד, הצלחת הנפקה ראשונה תשדר לשוק שהפרויקט מתקדם ותקל על גיוסים נוספים בעתיד. שקיפות תהיה תנאי סף: פרסום תשקיפים עם נתוני סיכון, דו"חות ביצוע תכופים, והצגת תרחישים חלופיים למקרה של דחיות.
החלטה על מתווה הגיוס צפויה בזמן הקרוב. הקו המנחה הוא לבנות גשר מימוני שנותן עבודה בשטח עכשיו, מבלי להעמיס על הדורות הבאים חוב לא מבוקר. אם האיזון יישמר, האג"ח ישמשו כלי חשוב להאיץ את התקדמות המטרו.