האישור הסופי של תיקון חוק המטרו יצר מסגרת משפטית שתאפשר להמשיך במכרזים ובביצוע בוודאות גבוהה יותר, אך כעת נדרש מעבר מהכותרות לפרטים. התיקון מעדכן נושאי הפקעה, היטלים, מנגנוני מימון ולוחות זמנים, ומספק סמכויות תכנון ייעודיות. המשמעות המיידית היא שהוועדות יכולות לקצר הליכים ולהעניק קדימות למקטעי המטרו על פני פרויקטים אחרים.
במרכז השלב הבא עומדת ההכרעה אילו מקטעים יקבלו עדיפות תחילה: האם להתחיל בצירים העמוסים ביותר במרכז תל אביב או דווקא במקטעים פרבריים שבהם ההיתרים פשוטים יותר. בנוסף צריך לסגור את סוגיית הערבויות—האם המדינה תספק גיבוי מלא או חלקי לגיוסי חוב שהחברה המבצעת תבצע.
התקנות שינוסחו בחודשים הקרובים יגדירו את שיטת גביית ההיטלים והפיצויים. בעלי נכסים סביב התחנות יצטרכו לדעת מראש מה גובה החיוב, מתי הוא משולם ואילו הקלות קיימות. הרשויות המקומיות יבקשו חלק ברור מההכנסות כדי לממן שדרוג תשתיות סביב התחנות: מדרכות, שבילי אופניים, גינון והצללה.
בפן התכנוני נותרה עבודה רבה: הפקדת תכניות מפורטות בתחנות מרכזיות, סקרי סביבה, ניתוקי תשתיות קיימות והיתרי חפירה. כל שלב כזה דורש תיאום עם עיריות, תושבים וקבלנים, אחרת החוק המאיץ לא יצליח לקצר באמת את הזמנים. מומלץ להפעיל מערך שיתוף ציבור פרואקטיבי כדי למנוע התנגדויות שיגיעו לבתי משפט.
הצלחת התיקון תימדד גם בשקיפות. דו"חות התקדמות רבעוניים צריכים לפרט תקציב, לוחות זמנים, חריגות וסיכונים. הציבור ומשקיעים מוסדיים יבחינו במהירות אם ההבטחות ממומשות. מעבר לכך, שילוב לוחות זמנים מחייבים עם מנגנוני בונוס/קנס לקבלנים יעודדו עמידה בהתחייבויות.
לסיכום, החוק הוא לא סוף פסוק אלא קפיצה מעל משוכה משמעותית. כעת על הממשלה והגופים המבצעים לתרגם אותו לפעולות קונקרטיות: תעדוף מקטעים, סגירת מימון, קידום מכרזים, ויצירת שגרה של דיווח ציבורי. רק כך ניתן יהיה להבטיח שהמטרו יתקדם בקצב שיניב תחבורה מודרנית בזמן סביר.