הערכת העלות המצטברת של מערכת המטרו נעה סביב 300 מיליארד ש"ח, מה שמעמיד אתגר מימון חסר תקדים בישראל. לצד היטלי השבחה והיטל מטרו, עולה הצעה לגייס חלק מהסכום באמצעות צמצום העלמות מס והחזרת הון שחור לכלכלה. הרעיון מבוסס על פוטנציאל הכנסות של עשרות מיליארדים בשנה ממע"מ, עבודה לא מדווחת ויבוא מקביל, שניתן להפנות אותו למימון המטרו אם אכיפה תשתפר.
הצעד הראשון המוצע: הקמת יחידת גבייה ייעודית שתעבוד עם רשות המסים, המשטרה והרשויות המקומיות, ותתמקד בענפים עתירי מזומן. הכנסות משודרגות יאפשרו להנפיק אג"ח מגובות תזרים מתוכנן ולהבטיח למשקיעים שהכסף שמגיע מהאכיפה ינותב לפרויקט. המודל אמור לייצר מעגל חיובי—אכיפה מממנת תשתית, התשתית מעלה פריון וגביית מס, וחוזר חלילה.
במקביל, נדרש מתווה רב-שלבי לגיוס חוב: בשלב ראשון גיוס מקומי עם ערבויות חלקיות כדי לבחון ביקוש מוסדי; בשלב שני שילוב שותפים בינלאומיים בפרויקטי PPP שייקחו חלק מסיכוני הביצוע; ובשלב שלישי איגוח הכנסות עתידיות מהיטלים ואגרות הפעלה. כל שלב ייבחן מול שוק ההון כדי לא להכביד על דירוג האשראי הלאומי.
התוכנית דורשת שקיפות קפדנית: פרסום דו"חות רבעוניים על גביית המסים המיועדים, עלויות ביצוע ומידת עמידה ביעדי לוחות זמנים. כלכלנים מזהירים שאם הציבור ירגיש שהכסף אינו מנוהל היטב, התנגדות לאגרות ולהיטלי מטרו תתגבר. לכן מומלץ להצמיד תמריצים להצלחת האכיפה ולהעביר עודפים לטובת הורדת היטלים אם היעדים יושגו.
הפוטנציאל הכלכלי של המטרו הוא משמעותי: צמצום פקקים, חיסכון בדלק, והאצת פיתוח נדל"ן סביב תחנות יכולים להחזיר חלק מההשקעה דרך עליית תוצר. אבל כדי להגיע לשלב הזה נדרש גשר מימוני אמין בשנים הראשונות. שילוב אכיפה מוגברת, גיוסי הון מדורגים ושיתוף המגזר הפרטי מצטיירים ככלי המרכזי לסגור את הפער.